הגולם מפראג ומה בין בינה לבינה מלאכותית

מהו הגולם במסורת היהודית אם לא הרובוט הראשון בתולדות האנושות? 

סיפור הגולם מפראג מתאר את מצוקתה של הקהילה היהודית והמהר"ל העומד בראשה נוכח פרעות ועלילות הדם הידועות. על מנת להגן על קהילתו יצר המהר"ל דמות אדם בחומר ונפח בה רוח חיים על ידי ששם מתחת לשונו של הגולם פיסת קלף עליה כתוב השם המפורש ואחר כך רשם את המילה "אמת" על מצחו. בכל ערב שבת היה המהר"ל מוציא  את הקלף מפיו של הגולם על מנת שלא יחלל את השבת.

על פי סיפור האגדה, ערב שבת אחד שכח הרב הדגול להוציא רוח חיים מהגולם וכך חילל הגולם את השבת. רץ הרב הגדול אחרי הגולם, השיגו על יד בית הכנסת אלטנוישטל בפראג, הוציא הקלף מפיו ואחר כך מחק את האות א' מהמילה " אמת" כך שנותרה על מצחו של הגולם המילה "מת". בכך נפח הגולם רוחו לעולם. על פי האגדה טמונים שרידיו בעליית הגג של בית הכנסת אלטנוישטל בפראג שנותרה נעולה וחתומה מאז ועד עצם היום הזה.

מה ההבדל בין האדם לרובוט, למכונה? מהי אותה רוח חיים שאנחנו מנסים לנפוח במכונה כדי להופכה לאדם ועד כמה ובאיזו מידה החיאה כזו באמת אפשרית? ואם אפשרית, היש מותר לאדם מהמכונה?  ומהו?

מאחורי הניסיון וההצלחות ליצור גולם, מכונה-אדם, מסתתרת כנראה ההכרה שבני האדם מתנהגים למעשה כמכונה. נוצרנו כחומר ביולוגי, חומר חי, אולם בבסיס פעולותינו והוויתנו תוכנה מסוימת, עם כל מיני נתונים. במהלך חיינו אנו מקבלים תוכנות נוספות על ידי הסביבה, פנימיות וחיצוניות, והן מתלבשות בנו. על פי התוכנה המולדת והתוכנות הנרכשות אנו מתנהגים כמו כל מכונה אחרת:

התוכנה הבסיסית עמה אנו נולדים היא התוכנה של "הרצון לקבל", תוכנה של דאגה לעצמי ושימור העצמי וצאצאיו: בדומה ליצורים חיים אחרים אנו מתוכנתים להימשך למקורות של תענוג ולהתרחק ממקורות של כאב וסבל.

המכונה האנושית מתוכנתת להבחין בין "טוב" ל"רע" ולהתכוונן בהתאם, להתקרב למקור התענוג ולהתרחק ממקור הסבל. במצבים מורכבים מתוכנתת המכונה האנושית לאסוף נתונים, לנתחם, לעשות חישוב ואינטגרציה ולהחליט מה יותר כדאי. המכונה עובדת על השוואה וכדאיות ויודעת לחשב רווח. היא מכוונת אותנו תמיד למקור הרווח, למיקסום התועלת, למקום בו הכאב קטן מהעונג, וכך, עד לעונג הבא…

 

המכונה האנושית טועה פעמים רבות, ובמיוחד במצבים בהם היא נדרשית לחישובים מורכבים הכוללים נתונים מתחרים רבים.

 

במובן זה ברור כבר היום כי בינה מלאכותית עדיפה לאין שיעור מהאדם: מחשב יכול לעבד הרבה יותר נתונים מהאדם, ולהגיע בתהליך העיבוד לתוצאות הרבה יותר מדויקות ובזמן קצר לאין שיעור. מכונה יכולה אף ללמוד, לקשור ולחבר המידע שמקבלת על מנת להפיק תוצאה מדויקת על מנת לשרת מטרה קבועה מראש.

 

מהו, אם כן, מותר האדם מהמכונה? נאמר, בודאי, רגשות: המכונה, שאינה עשויה מחומר ביולוגי, לא יכולה להרגיש, לא יודעת שמחה או עצב, כעס או תסכול, רוגע או אושר, לא יודעת אהבה מהי. אולם, האמנם כך?

 

הרי התחושות הרבות והמגוונות שאנו חשים אף הן נוצרות כפועל יוצא של המנגנון הבסיסי של חישוב רווח ומיקסום תועלת. האם לא נוכל לתכנת חומר שאינו ביולוגי לאהוב כאשר תנאים מסוימים מתקימים? אם תוכל המכונה ללמוד את המציאות, את הנתונים, הרי תוכל אף להסיק מתי לאהוב, ואם נזרים בה זרם ומתח מסוימים תוכל להפיק אף הרגש של אהבה.

 

מהו אם כן מותר האדם? הקיים מותר לאדם?

 

מותר האדם יכול להתבטא רק בעולם בו תוכנת ההפעל אינה של "הרצון לקבל" ורק אם יצליח האדם להשיג עולם זה. רק בעולם הרוחני לא מתקיימת תוכנת ההפעלה של "הרצון לקבל". יחידי סגולה שזכו להכנס לרוחניות מסבירים שבעולם הרוח פועלים כוחות שונים לחלוטין. זהו עולם של נתינה ואהבה חלוטה בו נתפסת המציאות מעבר לרצון ולדעת שאנו מתוכנתים על פיהם בעולם הזה. שלא כדומם, הצומח והחי רק האדם יוכל לזהות את האלוקות ולדבוק בה. את האלוקות לא יוכל למסור למכונה. האלוקות קשורה לבינה שלמעלה מהטבע שלנו ולכן לא נוכל להכניס אותה לאף יצור מלאכותי.

 

מגילות הקלף מרובות הנתונים שנזין בהן את גושי החומר בעתיד תכיל את כל עולמנו והוויתנו אך לא תוכל לנפוח בחומר את רוחה של מחשבת הבריאה ואת תכליתה. והלואי ונצליח אנחנו להשיגם…