האקינג ואונטולוגיה

איאן האקינג – פילוסוף שכתב על מתמטיקה, הסתברות. כתב הסטורית על לידתו של מושג הסיכוי/סיכון chance בהסתברות.

הוא לא מכניס את עצמו לתוויות פילוסופיות, אבל הוא כן מגדיר את עצמו כנומינליסט – לא הכל נמצא בדמיון שלנו, אינטראקציה בין עולם הדברים לבין האופן שבו אנחנו קורים לדברים בשם לבין מי שאנחנו ומה זה עושה לנו. כיצד השמות שאנחנו נותנים לדברים מעצבים אותנו כסובייקטים.

פרופסור במח' לפילוסופיה באוני' טורונטו. לפי כ-10 שנים קיבל את המעמד של לשבת בקתדרה של פוקו. הוא גם שיכור, ואדם בעייתי, בעיקר כפלי נשים, אבל גם נערץ. הכתיבה שלו מדהימה, חד מחשבה. מעיד על עצמו כסכיזופרן, אבל לא בטוח שזה כך.

The social constructive of what – ספר של האקינג.

יש חשיבות למושגים בקורס הזה.

הסטוריוזציה זה אחד מהם. התחלנו לדבר בשבוע שעבר עם גאדיס.

אונטולוגיה:

האקינג לא אוהב את המושג אונטולוגיה כי הוא נעדר רפלקציה על הפרט, והוא מחייב להגדיר אמת ושקר. לא רוצה לעשות אבחנה בין אפיסטמולוגיה ואונטולוגיה.

אם רוצים לדבר על אובייקטים (לא שולחן אלא נישואין או טראומה) שהם נפרדים מהסובייקט ועל מה שמאפשר את התהוותם והתקיימותם אז נקרא לאותם אובייקטים "מה שיש". What there is. וזה אונטולוגיה. נתינת שם נמצאת באינטראקציה בין מה שנמצא, בין מה שמתהווה, לבין הקונספציות שלנו אודות אלה.

יש X ויש את הקונספציות של X. X הוא האונטוס. פילוסופים דיברו על האופן שבו אנחנו מכירים את X. זה לא מה שמעניין את האקינג. מעניין אותו איך נוצרות הקונצפציות על X ומה זה אומר עלינו ואיך זה משפיע עלינו.

למשל שוטה הכפר: תהליך הניימינג הוא זה שקרא לזה בשם, אבחנה, התחילו לדבר על זה, לבדוק את זה וכו'. X הוא שוטה הכפר או ההתנהגות שלו.

מתעניין במעמד CLASS של אנשים, סוגי אנשים (סכיזופרנים, אוטיסטים, אנשים שעברו טראומה).

נוקט בגישה פוקויאנית. פוקו טבע את המושג אונטולוגיה הסטוריאנית.

הוא מדבר על מתודולוגיה של מחקר – זה מחקר אמפירי, חברתי , ולא פילוסופי. איך מתן שם לאוטיזם ואחר כך לרצף האוטיסטי משפיע על ילדים, על פרקטיקות, מוסדות, תקציבים וכו'.

"הסטורי" – אם מעניין אותנו התהוות של אובייקטים, לידתם של אובייקטים, התנאים להיווצרותם אז מה שמעניין אותנו זה הסטוריה.

פוקו מדבר על אונטולוגיה הסטורית, ואומר שאנחנו מכוננים את עצמנו דרך 3 צירים: ידע, כוח ואתיקה. שלושתם מייצרים את המנגנונים הבאים: TRUTH, POWER, ETHICS.

באמצעות האמת אנחנו מכוננים את עצמנו כאובייקטים. לדוגמא: פסיכולוגיה, סוציולוגיה הם גופי ידע. הם יוצרים משטר אמת שנכון לזמן מסויים, על בני האדם. כלומר באמצעות מדעי האדם אנחנו מכוננים כאובייקטים. משהו שחיצוני לגוף הידע שעליו מפעילים את גוף הידע. אנחנו הופכים להיות אובייקטי, כמו שולחן, עבור מדעי האדם.

באמצעות הכח אנחנו מכוננים את עצמנו כסובייקטים. אנחנו משתתפים ביצירתו. למשל טראומה או פוסט טראומה. אנחנו מאובחנים כפוסט טראומטיים, שזוהי אחת האבחנות היותר קשות בפסיכיאטריה, ואז הוא משתתף בכינון עצמו כסובייקט פוסט טראומטי. הוא מבין עצמו במונחים של פוסט טראומה. מבינים את עצמנו במונחים של ההגדרות הללו.

אלתוסר דיבר על השניות שנמצאת במושג סובייקט subject – 1. מישהו שהוא פאסיבי, מושא, נתין. 2. Agent – מי שפועל, אקטיבי, האני העצמי הייחודי שרוצה.

אנחנו חושבים על עצמנו במונחים של גוף הידע שמדעי האדם ייצרו – ג'נדר, מעמד. אנחנו מבינים את המניעים שלנו במונחים פסיכולוגים, כלכליים, סוציולוגים. לא יכולים לחשוב על עצמנו אחרת.

אם כך, הכח זה לא הכוח שהחזק מפעיל על החלש. אלא מבנה הידע מייצר אותנו באופן פוזיטיבי = יצרני. כח יצרני. הכח הוא לא של המוסדות, לא של המלך כלפי העם. אלא כח שבו אנחנו משתתפים ביצירתו כשחקנים אנונימיים. "הנני". קראו לי ואני בא, אבל לא המדינה אלא ההגדרות הסוציולוגיות. גבר אשה, שחור לבן, אשכנזי מזרחי.